תחנת הרכבת הראשית של אלטונה -
שם קנינו בחמש אגורות שקדים קלויים מסוכרים, והכרטיסן חבוש ברט כחול, מעוטר בפס אדום, הכריז: “תחנה מרכזית אלטונה! כולם לרדת!” ומשם הייתה הדרך קרובה מאד לבית, ולא כמו בשיר העצוב על הצועד שנע ללא בית וללא מולדת…

בית הקפה הנסיכי -
עם התאורה העמומה והשולחנות הקטנים העגולים