עמוד הפתיחה |
כל אלבומי התמונות |
אלטונה דאז …- בעיניה של ילדה יהודייה – אלבום תמונות |
אבל איפה הפלמיילה מספר 17? הידעת, שאמרתי למורתי בכיתה א’, שהאות פ’ (P) היא אהובה עלי מכל האותיות. כי ב-פ’ מתחילות שמות הרחובות פלמיילה ו-פפגוין. ב-פלמיילה עמד ביתנו ובית ספרנו וברחוב פפגוין עמד בית הכנסת שלנו.


פלמיילה 1932

אז היכן בית הספר שלי? היכן גינת בית הספר, היכן המורים, התלמידים…? הרי הבניין הגבוה החדש כאן איננו בית הספר הקהילתי היהודי דאז… בית ספרי הרי דיבר אלי, ויחד שרנו וצבענו, והוא לימד אותי לכתוב. ואילו בניין זה שהוקם כאן איננו בית ספרי. אני מסובבת אותו בשבילי האספלט החלקים לאט ובקפדנות, ככלה זו הסובבת את חתנה בשעת החופה היהודית, שבע פעמים. דבר לא זע ולא נע. הגה לא נשמע, אות לא נראית לעין. שום דבר לא כתוב. אין לוח, אין זיכרון…
![]()
“הבית החום”, מספר 57 ב-פלמיילה – בית זה לא נפגע במלחמה, ועומד על תילו עד היום. שם גרו פעם – למרבה הפלא או האירוניה – הרב עם אשתו הרבנית ועם תשעת ילדיהם היהודים. זה היה פעם… עד שהוגשה תלונה נגד המשפחה היהודית – וכמובן הם הפסידו במשפט ובהתאם לפסק הדין היה עליהם לעזוב את ביתם. הוי, כמה אווירת אלטונה חווינו שם! את פסלו של הגראף בליכר ואת נהר האלבה, את קרבתו של בית העירייה ואת השכנים – את אלה הנחמדים ואת אלה חדורי השנאה… וקרו מאורעות ברחוב זה, ב- פלמיילה: לנגד עינינו הפכו משחקי הילדים התמימים, כגון “טיפל-טפל” – בשדרה הרחבה והמוצלת – לתרגילי סדר מחשלים עבור נערים צעירים לבושי מדים חומים… הבית ב- למיילה 57 שייך כעת לחברת אניות אנגלית. היום יום ראשון. על כן הבית של החברה סגור, וגם כל החנויות הן סגורות היום.







![]()


היונה משוק הדגים –
בימי ראשון של הזמנים ההם, כשכל חנויות העיר היו סגורות, נשארה תמיד האפשרות ללכת לשוק הדגים, לקנות דגי משה רבנו או מקרלים, שהם גם זולים וגם יקרי ערך, כי יש להם קשקשים וסנפירים, כיאה לדג כשר. ואילו הצלופחים החלקלקים היו כביכול קרחים ולא כשרים, כמוהם הסרטנים הפוזלים המסוגלים לרוץ במהירות עצומה, בו-זמנית לכל הכיוונים. לכן עקפנו אותם בקשת רחבה, מלאי חשדות.
בשוק הדגים נמכרו מלבד הדגים גם פרחים ומיני ירקות, עופות חיים או מרוטי נוצות ואפילו כנריות. פעם קנינו בקיוסק כזה יונה, יונה כסמל לידידות בינינו. סוזי ואני. היונה הפחדנית התנפנפה מעל לראשינו בבהלה, ובסופו של דבר פרחה לה וברחה חזרה אל שוק הדגים… ואולי גם אני הייתי צריכה לברוח?

שוק הדגים ב- 1933