רחוב אדולף - ובו קלויז קטן, האדולף-קלויז. זה היה בית כנסת פשוט, לא מפואר, שבו התפללו בכוונה יתירה ברחש-לחש, בחצי קול, ושרו שם בשמחה ובקול רם; מכאן נוצר מעין עירבוב קולות מצטלצל ומתפלל על פי מנהגם של יהודי מזרח אירופה. פעם, בשמחת תורה, הרי הוא חג השמחה על תורתנו הקדושה, כאשר כולם שרו ורקדו, פרצה שם דליקה מנר שהיה תקוע בתוך תפוח שבדגלו של ילד קטן. הלהבה הזעירה אחזה בפרוכת שלפני ארון הקודש וכהרף עין התפשטה האש וכילתה את הכול: את השמחה, את השירה ואת התפילה. שמחת התורה הפכה לחג שרוף –סמל מאיים לבאות…