אשת חיל מי ימצא
על אף היותה מטופלת בתשעת ילדיה, למדה גברת לוטה לכתוב במכונת כתיבה בבית ספר למסחר אצל מוזס דויטשלנדר, על מנת לסייע לבעלה הרב בתכתובת הענפה ובעבודות הספרותיות שלו. במדריך הכתובות של המבורג משנות העשרים מופיע מוזס דויטשלנדר כמנהל בית ספר למסחר, שדרת גרינדל 53.
אם בשל לידתה של אחד מילדיה הייתה מנועה מלהשתתף באירוע רשמי, היא התנצלה:
לוטה קרליבך – מנועה מלהגיע מתוקף תפקידיה!
דודה רֶחה: איך לוטה הצליחה לעשות את הכול?
לוטה – לא זו בלבד שהיא צילמה תמונות ותקתקה במכונת כתיבה; לא זו בלבד שחיברה שירים והדביקה אלבומים משעשעים – אלא הרבה מעבר לכך: היא ניהלה את משק ביתה, דאגה לתשעת ילדיה ולאין ספור חבריהם – אם למשחק או לאירוח בארוחות צהריים וערב – כמו כן דאגה לנזקקים הרבים שנקלעו לצרה בעיתות משבר. היא ארגנה את שעות הקבלה של הרב, אירחה אורחים קבועים ומזדמנים.
על נערים צעירים בשירות ההיטלר-יוגנד
בשדרת הפלמיילה הרחבה באלטונה עברו ילדים קטנים, בלונדינים, לבושי מדים חומים שערכו אימונים צבאיים במשך שעות ארוכות. כך קרה לא פעם שאחד הילדים החלשים יותר פשוט התמוטט והתעלף. כמובן מאליו, הביאו אז את הילדים האלה מהנוער ההיטלרי אלינו, לבית הרב – ברחוב הפלמיילה 57, והניחו אותם על אחת המיטות של הילדים. הרבנית לוטה קרליבך הגישה להם תה והניחה מגבות לחות על מצחם; לעתים היא ליטפה את
פניהם החיוורות ואמרה: נו רחמנות עליהם, הרי הם רק ילדים קטנים….
דודה רֶחה
על ילדים פליטים
“…יש לנו שוב ילדה אחת יותר בבית… קוראים לה רות… היא מהספינה לקובה שהוחזרה, היא הולכת לבית הספר…”
(גלויה מאת לוטה, 8.7.1939)
“…הרי גם ליאו עדיין כאן , הוא נראה חמוד, יש לו כובע חום, ז’קט חום ומכנסיים בצבע חום בהיר…”
מתוך מכתב עם ציור מאת נעמי
“… עכשיו אספר לך קצת יותר על הילדה אווה. משפחתה מפולין, גם היא. ולקחו את אביה ואת אחיה לפולין. ואמהּ ואחד האחים שלה נשארו בפירט. היא הייתה בברמן ולא נתנו לה לחזור לפירט. אז היא רצתה לעבור לברלין… וגם שם לא קיבלה רשות להישאר. ואז היא באה אלינו ונרשמה במשטרה והרשו לה להישאר אצלנו…”
מכתב מאת נעמי, אפריל 1939
איסוף מנות מזון לנזקקים (‘Pfundsammlung’)
המטבח במרתף ביתם של משפחת קרליבך שימש נקודת איסוף של מפעל שנקרא “איסוף מנות מזון של חצי קילו”, במטרה לתמוך במשפחות נזקקות. מדי חודש תרמה כל עקרת בית מצרכי מזון במשקל של חצי קילו לפי בחירתה.
“יש צורך באפונה, שעועית, עדשים… שיבולת שועל, תה, קקאו… אטריות, חמאה ושמן צמחי, שלושת המוצרים האחרונים כשרים בלבד…”. ורק טבעי הוא שגם שמה של הרבנית לוטה קרליבך וכתובתה היו רשומים בין השמות והכתובות של נקודות האיסוף והחלוקה.
בית החרושת למצות
מכתב מאת הרבנית לוטה קרליבך לילדיה בלונדון, 7.4.1939:
“… אספקת המזון לחג הפסח קשה ביותר. תודה לא-ל בית החרושת למצות של כץ עדיין קיים, כך לפחות תהיינה לנו מצות, אבל כמובן – הכמויות פחותות בהרבה מבדרך כלל.”
“… פשוט מדהים מה שעשה מר כץ בבית החרושת שלו למצות; אני סבורה שבששת השבועות האחרונים לפני פסח עבדו שם ברציפות יומם ולילה…”
“… אני בעצמי הייתי כמעט כל היום בטלפון: קהילה זו וקהילה אחרת לא קיבלו מצות – שם כבר צחקו כשסיפרתי בטלפון שעדיין אין מצות לקהילה הזאת והזאת!”
ואולי לא רק מר כץ ביצע את הבלתי יאומן…
ארוחות “המחממות את הלב”
בהתאם לאפשרויות, ביקרה לוטה קרליבך אצל חולים או שלחה לביתם תבשילים שאותם הכינה בעצמה; במיוחד התותים עם קרם הלימון פעלו כתרופת פלא. במידה ולא הייתה שום אפשרות אחרת, היא שלחה זר פרחים בצירוף ברכה שנכתבה בחופזה ואיחולים לרפואה שלמה.
ילדים מהקהילה היהודית שאמהותיהם היו חולות או שמשפחתם נקלעה לצרות בזמנים קשים אלה של משבר בלתי פוסק, התארחו בבית משפחת קרליבך ונהנו מהכנסת האורחים יומם ולילה.
הכנסת כלות עניות ויתומות
החופה של כלות עניות נערכה בביתם של משפחת קרליבך, לאחר מכן הוגש כיבוד שהכינה לוטה קרליבך בעצמה. ועוד קודם לכן ערכה לוטה שיחות הכנה עם הכלה ובסתר דאגה לה גם לנדוניה.
בשנות אימה גם קרה שזוג צעיר “רץ” בחיפזון לביתם של משפחת הרב קרליבך כדי להתחתן, במטרה לשחרר מישהו שנעצר או לאפשר “יציאה בשניים” באמצעות “סרטיפיקט אחד”. נראה היה, שלוטה תמיד הייתה מוכנה לכל המצבים – אפשריים ובלתי אפשריים כאחד.
מעולם לא נשמעה מפיה אנחה, על אף שבהסתכלות אובייקטיבית מצבה לא היה קל כלל וכלל. גם כאשר נמסרה ארוחת השבת – שלוטה גמרה להכין בזה הרגע – בדיסקרטיות למשפחה נזקקת, הצליחה לוטה להכין באופן פלאי משהו אחר – מעין יש מאין…
דודה רחה:
“אנו הגיסות – קצת סקפטיות בתחילה – שברנו את הראש שוב ושוב: איך היא הצליחה לעשות את כל זה?! תשעה ילדים, צלצולים בלתי פוסקים של הטלפון והפעמון בדלת, שיחות עם נזקקים… ובנוסף לכך הכנסת האורחים שלה! איך עשתה את כל זה? והכול תמיד ברוגע ובשלווה…
הרבנית וייס בעניין זה:
“סולם הערכים של לוטה קרליבך היה שונה משל רובנו. מה באמת היה לה חשוב?
היה לה חשוב לתרגם את הערכים האנושיים למעשים קונקרטיים; לאלה מצאה את הזמן…”
לוטה עם שתי גיסות: בלה רוזנאק (צד שמאל) ורחה קרליבך (צד ימין)
