ורשה (Warsaw)
הגדולה בעריה של פולין. משנת 1596 הייתה ורשה לבירת פולין.
במאה הי"ט גדל מאד מספר היהודים בורשה, וקהילתה היתה הגדולה ביותר בקהילות ישראל באירופה. ערב מלחמת העולם השנייה היוותה הקהילה היהודית בורשה כשליש מכלל תושבי העיר.
ב- 26 באוקטובר 1939 נמסר על הקמת הגנרלגוברנמן בשטחי פולין הכבושים. וורשה נכללה בשטחיה והייתה העיר המרכזית של אחד מארבעת מחוזותיו (קרקוב, לובלין, ראדום ולבוב).
בנובמבבר אותה שנה פורסמו הצווים האנטי-יהודיים הראשונים, כגון החובה לענוד סרט לבן ובו מגן דוד כחול, סימון חנויות ובתי עסק בבעלות יהודית, מסירת מכשירי רדיו, איסור נסיעה ברכבות ועוד.
באמצע נובמבר 1940 נסגר הגטו היהודי בורשה , שהוקם בליבה של השכונה היהודית בצפון העיר והקיף את הרחובות המיושבים ביהודים.
לפי נתונים שנערכו בידי הגרמנים, היו בגטו 6-7 נפשות בחדר אחד. לגטו הוכנסו גם כ- 2000 בני אדם נוצרים בדתם, ובשטח הגטו נשארה כנסייה פעילה וכומר ממוצא יהודי שהוא כבני עדת המאמינים הנוצרית בגטו נחשבו ליהודים, לפי חוקי הגזע.
מעורבות הגרמנים בגטו היתה במישורים אחדים; השלטונות היו מעוניינים בעיקר בגזל רכוש יהודי ובניצול מומחיותם המקצועית של היהודים בענפי תעשייה מסויימים. מהשלב הראשון של הכיבוש הועסקו יהודים מסוימים באיסוף שאריות מתכת, נוצות וטקסטיל. אחר כך גבר שילוח היהודים למחנות עבודה, בהם הועסקו בעבודות פרך בתנאי רעב, בתנאים סניטריים ירודים ובמשטר עבודה מתיש והרסני.
עקב המחסור במזון התנהלה הברחה; דרך בתים, שהיו מחוברים עם בתים בצד הארי, מעל לחומות, דרך פתחים מוסווים בתוך החומות ודרך תעלות מתחת לחומות. בקנה מידה זעיר יותר, התנהלה הברחה של ילדים שהתגנבו לצד הפולני ושל נשים, שיצאו בחשאי, בסכנת חיים, כדי להביא מעט מזון למשפחותיהם.
בגטו ורשה היה איסור לימוד בבתי ספר. ואולם, עבודת החינוך העיקרית התנהלה במחתרת. בגטו פעלו בחשאי, בבתים פרטיים, עשרות ואולי מאות כיתות לימוד בדרגות שונות.
לחיי התרבות שייכות פעולות, שהתנהלו ביוזמתם של ארגוני מחתרת; ארגון טיפוח שפת היידיש, טיפוח השפה והיצירה העברית, ספריות חשאיות, תזמורת סימפונית ומופעי תאטרון.
ב- 22 ביולי 1942 נערכה אקציה ראשונה. יו"ר היודנראט, אדם צרניאקוב, נצטווה להכין רשימה של 6000 יהודים ל"יישוב מחדש". צרניאקוב שחשד במזימת הגרמנים, סירב לעשות כן והתאבד. למחרת יצאה רכבת ובה 6000 מגורשים למחנה המוות טרבלינקה. בחודשים לאחר מכן נערכו אקציות רבות. רוב אוכלוסית הגטו נשלחה עד ספטמבר אותה שנה לטרבלינקה.
בראשית 1943, לאחר רגיעת מה, החלו אקציות נוספות בגטו, הגרמנים שנכנסו לגטו ניתקלו בהתנגדותם של התושבים שסירבו לצאת או התחבאו. קבוצה של לוחמי מחתרת בראשות מרדכי אנילביץ' הצטיידה באקדחים, הסתננה לתוך השיירה, המובלת לאומשלגפלאץ, ופתחה בקרב פנים אל פנים, מרבית הלוחמים נפלו.
לצד ההכנה של ארגוני המחתרת היה הגטו שרוי כולו בפעילות קדחתנית לקראת הגירוש הצפוי. חיסולו הסופי של גטו ורשה החל ב- 19 באפריל 1943. כוח הגרמנים נכנס לגטו בשני ראשים נתקל בהתנגדות מזויינת ונאלץ לסגת. אל הבונקרים הושלכו רימונים וגז מדמיע, במטרה לאלץ את היושבים והלוחמים לצאת. ב- 16 במאי הכריז גנרל שטרופ על סיום האקציה הגדולה ופקד לשרוף ולהרוס עד ליסוד את בית הכנסת הגדול בגטו.
במרד היהודים בגטו ורשה נהרגו כ- 6000 איש, ולגרמנים היו עשרות אבידות.
ב- 1 באוגוסט 1944 פרץ מרד הפולנים בגרמנים בורשה. 23,000 חיילים מורדים יצאו לקרב בעשרות אלפי חיילים ושוטרים גרמנים חמושים היטב. אוכלוסייתה האזרחית של ורשה תמכה מאד במרד. לאחר לחימה של חודש, הסתיים המרד. לאחר כניעת המורדים, המשיכו הגרמנים לשרוף ולהרוס חלקים בעיר.
|
