לוטה היצירתית
נפילתה הפתאומית של לוטה מהמדרגות הסתיימה בקרסול שבור; אך בשעה ששכבה במיטה ולמרות הכאבים, היו לה רעיונות מקוריים ביותר כשהיה מדובר בהפתעה אישית לגיסתה, דודה מרים כהן מהמבורג, או לאמהּ, סבתא פרויס מברלין.
לוטה הדביקה קטעי עיתון ותמונות ישנות וכך יצרה אלבומים מקוריים, שהאירו באור משעשע את המשאלות הקטנות ואת הדאגות היומיומיות; ובסוף היא חתמה:
“צוות העריכה – האם שאינה משתנה – דיבידנדים מוגדלים של בנות”
(לפי עדותו של המזכיר יומבו (Jumbo)
הבה נדפדף באלבום התמונות -
מוקדש לדודה מרים (בת 46) – אלבום תמונות לרגל נישואי הכסף, 1934
שלך, משפחת הרב קרליבך
מתוך מכתב מאת לוטה קרליבך לדודה מרים כהן בתל אביב, 23 באפריל 1939:
“…קטן הוא הסיכוי שאי פעם נטייל שוב יחד לאורך גדות האלסטר [הנהר בהמבורג]… אך למרות הכול ואף על פי כן, נקווה שבעתיד הלא רחוק נטייל יחד לאורך חוף הים התיכון ונהייה מאוחדים בחיבה ובאהבה – מאז ולעולם.
שלכם, לוטה”
מרים כהן
הבה נדפדף באלבום התמונות -
נא להכיר את משפחתי – מוקדש לסבתא מרטה פרויס – אלבום תמונות לרגל יום הולדתה ה-60, 1936
מרטה רחל פרויס
חגיגת יום הולדתה ה-60 של סבתא פרויס הייתה אמורה להיערך ב-16 בפברואר 1936, אבל סבתא החליטה “פתאום ועל דעת עצמה” לבקר את בנה הרווק שעלה לארץ ישראל כבר בשנת 1934. לכבוד היום הזה, שעתה לא נחגג, כתבה לוטה שיר. השיר לא רק משקף את הערצתה ואהבתה לאמה, אלא גם את חוש ההומור שלה, את ידיעותיה בשפה העברית וביהדות – ואפשר כמעט לומר – את ידיעותיה בענייני ארץ ישראל.
השיר רומז על געגועיה לארץ הקודש ומדבר על אהבתה לציון, כאילו בזמר עברי.
ליום הולדתה ה-60 של סבתא
לא, סבתא אהובה, שמחים אנו בהחלט
שאושר כזה נפל בחלקך:
לחוות בכיף את חגיגת השישים
בארץ ציון, מקום פעולת מלאכים,
מכינים אנו בשמחה זר יום הולדת
עבור סבתא פרויס שבציון המולדת:
ייתן לך ה’ בריאות, אהבה ומרץ,
כל יום יחדש לך את שמחת החיים.
תזכי לראות את האושר בעתיד,
כאשר ארבעה עשר נכדים יוכפלו פי עשרה.
ואז ביום ההוא, לאט לאט, קמעה קמעה
יעברו את הים גם כל הנכדים, כל החבורה
ויבנו בית משפחה בן קומות מספר,
בית שכמוהו תל אביב עוד לא ראתה,
בו סבתא תגור בקומה ראשונה והנכדים אין ספור
“ידרכו” לך – כולם יחד – על הראש.
ובעזרת הא-ל יגיע היום של שבעים שנה,
לדמיין את השמחה אינני יכולה,
יעלו אז הילדים והנכדים – מאוחדת שוב כל החבורה,
לסבתא שדמעות של שמחה היא בוכה,
ובידיים מורמות מברכת את כולם
לעתיד יהודי בארץ של העם.
אז נודה כולנו מקרב לב
לאלוקים הרחום בתל אביב.
אנו ממתינים כבר שישים שנה
ליום הולדתה המיוחד של סבתא כאן.
אמרנו לחסידה באופן מיוחד:
אל תביאי כעת תינוק מהר מדי,
אלא לאט לאט,
כך שהמסיבה היפה לא תבוטל.
כך שחמשתנו בלייפציג, ובאלטונה תשעה
באמת נוכל להשתתף ביום הולדתה
של סבתא שלנו.
אבא-הרב כבר מזמן הכין את הדרשה,
הילדים לומדים לשיר שירים במקהלה,
והרבנית, ממש יוצאת מגדרה וקורנת משמחה,
אצל הירשפלד היא קונה לעצמה שמלה חדשה…;
אך הכול השתבש ברגע האחרון,
וסבתא רחוקה מאתנו – היא בתל אביב.
מה כה מרתק את סבתא וקושר אותה
לחוף הים עשיר הצדפים של יפו?
האם אהבתה של סבתא כה עמוקה באמת
לרחוב אלנבי בתל אביב?
אבל – איננו כועסים עלייך, סתבא אהובה,
אם כי לבנו כמעט נשבר מרוב ערגה.
ללא ספק יום ההולדת היפה ביותר
נחגג בקסם האביבי של ארץ ישראל,
בה השמש זורחת במלוא האור,
שלום שלום לך נשמע מרחוק ומקרוב.
