עמוד בית   עדויות ילדים סוֹבִּיבּוֹר (Sobibor)
kids

סוֹבִּיבּוֹר (Sobibor)


מחנה השמדה שהוקם ליד סוביבור, כפר קטן ותחנת רכבת בחלקו המזרחי של מחוז לובלין בפולין, בקרבת מסילת הברזל חלם – ולודווה, 8 ק"מ מדרום לוולדווה.

במארס 1942 הוחל בבניית סוביבור במסגרת "מבצע ריינהארד". באפריל 1942 מונה איש הס"ס, אוברשטורמפירר פרנץ שטנגל, למפקד המחנה. עם סגל המחנה נמנו כ- 20 – 30 גרמנים אנשי ס"ס ו 90 – 120 אוקראינים, נוסף להם רוכזו גם אסירים יהודים לעבודות עזר שונות.

המחנה היה מחולק ל- 3 אזורים:

1.      אזור המנהלה

2.      אזור הקבלה

3.      אזור ההשמדה

באזור המנהלה נמצא רציף הרכבת, מקום חנייה ל- 20 קרונות ומבני מגורים של הגרמנים והאוקראינים. כמו כן התגוררו בו האסירים היהודים, ושם היו גם בתי המלאכה, שחלק מהאסירים היהודים עבדו בהם.

באזור הקבלה היו משלוחי היהודים, שהובאו להשמדה, ונעשו בו כל הפעולות, שקדמו להובלתם לתאי הגזים ; הסרת הבגדים, גזיזת שערות הנשים ונטילת החפצים ודברי הערך.

באזור ההשמדה היו תאי הגזים, בורות הקבורה וצריף מגורים לאסירים יהודים, שהוחזקו באזור ההוא. כל אחד מתא הגזים היה בעל קיבולת של 160 – 180 איש. גז חד תחמוצת הפחמן הוזרם בצינורות לתוך התאים. מסילת ברזל צרה עם קרוניות חיברה את רציף הרכבת עם בורות הקבורה, והובלו בה בני אדם, שלא יכלו ללכת בכוחות עצמם לתאי הגזים וגוויות המתים, שנפטרו בדרך.

מתוך המשלוחים הראשונים שהובאו להשמדה, הוצאו כמה מאות יהודים בעלי כושר עבודה, חולקו לקבוצות עבודה שונות, ולכל אחת מהן ניתן תפקיד מוגדר לאורך המסלול, שבו עברו הקרבנות, מרציף הרכבת ועד לתאי הגזים ובורות הקבורה. במרוצת הזמן הגיע מספר האסירים בקבוצות העבודה עד ל- 1000 ובכללן כ- 150 נשים.

ברציף הרכבת עבדה קבוצה שהורידה מהקרונות את הקרבנות, שלא היה בכוחם לרדת, להוציא מהרכבת את הנספים בדרך ולנקות את הקרונות מהלכלוך ומהחפצים, שנותרו בהם. באזור הקבלה הופעלו קבוצות עבודה אחדות בטיפול בבגדים ובמטען, שהותירו אחריהם הקרבנות, שנלקחו לתאי הגזים, וכן במיון החפצים ובהכנתם למשלוח מחוץ למחנה. קבוצת הספרים עסקה בגזיזת שערות הנשים, שנארזו למשלוח. עשרות אחדות של יהודים הועסקו בבתי המלאכה של סנדלרות, חייטות, נגרות ועוד, שנועדו למתן שירותים לסגל הגרמני והאוקראיני של המחנה.

באזור ההשמדה הוחזקו 200 – 300 אסירים יהודים, ותפקידם היה להוציא את גוויות הנרצחים מתאי הגזים למקום הטמנתן וכן לנקות את תאי הגזים. קבוצת הדנטיסטים הועסקה בהוצאת שיני הזהב של הנרצחים לפני הטלתם לבור.

בקרב האסירים היהודים נערכה כמעט כל יום סלקציה של חולים וחלשים, והמוצאים נשלחו לתאי הגזים. כל עבירה של אסיר – עונשה היה מוות. רק מעטים מבין האסירים החזיקו מעמד יותר מחודשים אחדים, תהליך קבלת המשלוחים של היהודים שהגיעו לסוביבור, היה כולו מבוסס על הונאת הקרבנות והעלמת הגורל הצפוי להם. לאחר בואה של הרכבת עם המגורשים נפתחו הקרונות, והקרבנות נצטוו לרדת. נאמר להם כי הגיעו למחנה מעבר ומיון, שממנו יישלחו למחנות עבודה, ולפני השילוח למחנות הללו עליהם להתקלח ובגדיהם יחוטאו. לאחר הודעה זו הופרדו הנשים והילדים מהגברים, כדי ללכת, כביכול, בנפרד למקלחות. הם צוו להתפשט, למסור את כלי הכסף ודברי הערך שבידיהם, באיום שכל המנסה להסתיר משהו – יירה. אחר כך הובלו הקרבנות לתאי הגזים, שהיו מוסווים כמקלחות. 450 – 550 איש הוכנסו יחד לתאי הגזים. כל הפעולות נעשו אגב ריצה, צעקות, מכות ויריות באוויר, והקרבנות היו בהלם, מבלי להבין את הקורה עמם. כאשר מלאו תאי הגזים עד לדחיסות, נסגרו ונאטמו, הוזרם פנימה הגז, ובתוך 20 – 30 דקות מתו כולם.

גוויות הנרצחים הוצאו, ואחרי שנעקרו מהן שיני הזהב, נלקחו לבורות ונקברו. כל התהליך, מבוא הרכבת עד קבורת הנרצחים, ארך כשעתיים – שלוש, אגב כך נוקו הקרונות, והרכבת יצאה מהמחנה, 20 קרונות אחרים הוכנסו למחנה.

בחודשים אוגוסט – ספטמבר 1942 הופסקו המשלוחים על מנת לתקן את מסילת הברזל מלובלין- חלם. בזמן זה נבנו 3 תאי גז נוספים בסמוך לתאים הקיימים והפכו למבנה אחד, שפרוזדור מפריד ביניהם. קיבולת תאי הגזים הייתה אז קרובה ל- 1200 נפש. במקום פרנץ שטנגל, שהועבר לטרבלינקה, מונה איש הס"ס אופרשטורמפירר פרנץ רייכסלייטנר.

כל תקופת קיומו של המחנה נעשו ניסיונות בריחה, כתגמול על בריחות הוצאו להורג עשרות אסירים. בקיץ 1943 נזרעו שדות מוקשים בחגורה סביב המחנה, כדי למנוע בריחות ומחשש מהתקפות הפרטיזנים.

בחודשים יולי – אוגוסט 1943 התארגנה בקרב האסירים תנועת מחתרת בראשותו של ליאון פלדהנדלר, ששמה לה למטרה להכין מרד אסירים ולארגן בריחה כללית מהמחנה. בספטמבר הובאה למחנה קבוצת שבויי מלחמה יהודים סובייטים, ביניהם היה אלכסנדר פצ'רסקי, שקיבל את תפקיד הפיקוד על הארגון ופלדהנדלר מונה לסגנו. תוכנן לחסל את אנשי הס"ס, להשיג נשק ולפרוץ את הגדר אגב קרב במקום בלתי ממוקש.

ב- 14 באוקטובר 1943 פרץ המרד, ובמהלכו נהרגו 11 אנשי ס"ס ואוקראינים אחדים. כ- 300 אסירים הצליחו להימלט, אך רובם נהרגו במהלך המרדף. רק 50 מאסירי המחנה שרדו ביום הניצחון.

בסוף 1943 פורק המחנה לחלוטין, והשטח נחרש. השטח של מחנה סוביבור היה לאתר הנצחה לאומי והוקמה בו אנדרטה לזכר הקרבנות. מתקופת פעילותו במאי 1942 – אוקטובר 1943 נרצחו במחנה כ- 250,000 יהודים.
 

[ע"פ יצחק ארד, "סוביבור", האנציקלופדיה של השואה, כרך רביעי, הוצאת יד ושם וספרית פועלים, תל-אביב  1990, עמ' 843 – 847.]

Joseph Carlebach Institut   מכון יוסף קרליבך
עמוד הבית
ICS בניית אתרים
Fäkultat für Jüdische Studien הפקולטה למדעי היהדות Bar Ilan Universität, Ramat Gan, Israel אוניברסיטת בר אילן