מחנה המשפחות מטרזינשטט באושוויץ בירקנאו
אחת מהתופעות יוצאות הדופן בתהליך יישומו של "הפתרון הסופי" במחנות המוות הייתה הקמת המחנה המיוחד באושוויץ-בירקנאו בספטמבר 1943 לאסירים מטרזינשטט. 5000 היהודים שהגיעו לבירקנאו לא עברו את תהליך הסלקציה וההשמדה של "הבלתי כשירים" לעבודה, שהיה נהוג לגבי כל שאר המשלוחים, אלא הובאו כולם למחנה נפרד BIIb.הם הושארו בבגדיהם האזרחיים, שיערם לא גולח, והנשים, הגברים והילדים הושארו במסגרת אחת. הם הגיעו למחנה ב- 3 טרנספורטים: בספטמבר 1943, בדצמבר 1943 ובמאי 1944.לכשהגיעו למחנה נכתב ליד רשימתם SB6, כלומר, טיפול מיוחד ל- 6 חודשים.
בין היהודים שהובלו לאושוויץ בטרנספורט של ספטמבר 1943 היה גם פרדי הירש, דמות נערצת במחנה טרזינשטט. הוא מונה לקאפו, אך לא ניצל לרעה את מעמדו והחל לפעול לטובת הילדים, שהגיעו עם הוריהם למחנה. למטרה זו הוקצה בלוק 31, ולהירש הותר לשלב בפעילותו ילדים עד גיל 14. הנאצים עודדו את הפעלת הילדים בבלוק והחלו לשפר את מזונם של הילדים. למרות שקבעו את גיל 14 כגיל המקסימלי של הילדים, הצליח פרדי הירש להכניס נערים ונערות בוגרים יותר בתור בעלי תפקידים, מסייעים, שליחים וכדומה. לתפקיד אם הבית בחר הירש את מרים אדלשטיין, אשתו של יעקב אדלשטיין, יו"ר היודנרט בטרזינשטט. סגניתו הייתה הנקה אפשטיין.
לנגד עיניו של הצוות החינוכי עמדה מטרה אחת: להעלים במידת האפשר את ההתרחשות האמיתית של בירקנאו – את ההמתה בתאי הגזים. הם ביקשו לשמור על צלם אנוש של הילדים ולמנוע מהם, במידת האפשר, את קליטת השלילה של חיי המחנה. הצוות הקפיד על רחיצת בוקר ודאג להשיג בשביל הילדים בגדים, שנראו סבירים בתנאי המחנה. המחנכים הרבו להעסיק את הילדים בספורט, משחקים ואף בתחרויות כדורגל וכדור-יד.
הילדים הגיעו לבלוק בשעה מוקדמת בבוקר עם ארוחת הבוקר שלהם. לאחר רחצה והתעמלות בוקר נחלקו לקבוצותיהם. כל קבוצה התרכזה עם מוריה ומדריכיה במדור, שהוקצה לה ל- 3 שעות של לימודים. הם לימדו את הילדים ללא ספרים ומחברות, כשכל מדריך השתדל להעשיר את הילדים מתוך ידיעותיו הייחודיות. המקצועות שלמדו היו: היסטוריה, גיאוגרפיה, אסטרונומיה ויהדות. אחר הצהריים הוקדשו כ- 3 שעות לפעילויות ספורט ומשחקים עד מסדר הערב. לאחר המסדר וארוחת הערב שבו הילדים למשפחות ונשארו ללון שם.
סופו של מחנה המשפחה בא בהדרגה. השלב הראשון התרחש במארס 1944. 6 חודשים לאחר הגעתו של משלוח ספטמבר נשלח כל הטרנספורט לתאי הגזים. במאי הגיע לבירקנאו טרנספורט נוסף מטרזינשטט. מאות ילדים נוספו לו, והוא התעורר לחיים. הילדים לא גרו עוד עם הוריהם, היה להם בלוק שינה, והם התראו עם הוריהם במהלך היום.
ב- 1 ביולי 1944 הגיע ד"ר מנגלה למחנה וערך סלקציה בקרב הנשים, הגברים והילדים. רובם, מלבד מעטים שנבחרו לעבודה במחנות אחרים, הובלו היישר אל תאי הגזים. בלוק הילדים חוסל.
[ע"פ נילי קרן, "מחנה המשפחות באושוויץ- בירקנאו", אושוויץ- אנטומיה של מחנה מוות, עורכים: ישראל גוטמן ומיכאל בירנבאום, הוצאת יד ושם, ירושלים תשס"ג, עמ' 427 – 443.] |