אני באלטונה – בין המוכר ובין הזר, בין תמימות וחוסר דאגה ובין חשד וחשש, בין חלומות מתוקים ובין יקיצה פתאומית, בין השקט של “הלפני”, ובין דממת המוות של “האחרי” – בין אז ובין עכשיו…