בית החרושת למצות בהמבורג – מצות עגולות
חובה נעימה לנו להזכיר את בית החרושת למצות של הקהילה היהודית בהמבורג,
בהנהלתו של ליאופולד כץ, רח’ קולהופן 20.
במשך מאות בשנים היו אלו בדרך כלל עקרות הבית אשר אפו בצוותא את המצות הדרושות לחג הפסח. מאוחר יותר לקחו על עצמן מאפיות קטנות את העבודה לאפות את “לחם העוני”, “לחם העבדות”, שלבסוף נהפך ל”לחם החירות”, עת שאבותינו יצאו ממצרים.
בכל התקופות שמרו על הדינים הקשורים לאפיית המצות – תחת השגחתם של רבנים.
בשנת 1890 החליטו בקהילת המבורג להיעזר בתעשייה ובטכנולוגיה יותר מודרנית לאפיית המצות. בשנת 1892 בנו בית חרושת למצות על מגרש השייך לקהילה ברח’ ברייטר גנג 42 ועל חלק מהמגרש שמאחורי בית הכנסת קולהופן. בשנת 1893 התחילו לייצר שם מצות באופן מכני. בתחילה נעשתה העבודה ברוב השלבים עדיין בצורה ידנית, אך במשך הזמן השתכללו המכונות יותר, וכתוצאה מכך רכש חלק גדול של האוכלוסיה היהודית בגרמניה מצות מתוצרת המבורג.
בית הכנסת בקולהופן
ייחודיות אדריכלית קשרה את בית החרושת החדש עם בית הכנסת קולהופן לשעבר: יחד עם בית החרושת עבר גם שער בית הכנסת קולהופן לוונדסבק. שער זה שימש קודם שער כניסה לאולם המרכזי של בית הכנסת ונהפך כעת לשער כניסה לבית החרושת.
בשנת 1934 נהרס בית החרושת למצות, מאחר שמגרש קולהופן נמכר. אך מהר מאד נמצא מקום חדש להעמיד בו את המכונות – בוונדסבק השכנה, במכלול הבניינים של בית החרושת לקקאו ולשוקולד. כבר לקראת פסח 1935 היה אפשר שוב לספק ללקוחות מצות עגולות – במיוחד לקהילות האורתודוכסיות הגדולות בברלין, בפרנקפורט ובלייפציג.
בצורה זו נשמר בזיכרון של יהודי המבורג הקשר ההיסטורי בין בית הכנסת לבין מפעל “המוקדש לצורכי דת”.
 לעמוד הבא |
 לעמוד הבית |
