בגרמניה הנאצית

כאשר בדקתי לראשונה את הצילומים בלט לי לעין נושא מיוחד: משפחתי ערכה ביקורים רבים בבתי כנסת בערים הרבות בהן ביקרו. לא יכולתי שלא לשאול את עצמי כמה מאלה – אם בכלל – שרדו את התקופה הנאצית.

הדוד רבא שלי צילם חיילים במדים נאציים, כמו כן רחובות המלאים בדגלי צלב הקרס.

בין הצילומים הרבים היו תמונות של אנשים שפגשו בזמן הנסיעה, ביניהם גם של הרב קרליבך ומשפחתו בבית הכנסת שלהם בהמבורג.

משפחתי ביקרה בבית הכנסת ב-31 באוגוסט ולאחר מכן נהנו מהכנסת אורחים בביתם של הרב קרליבך, אשתו לוטה ותשעת ילדיהם. בנוסף לצילומים של פנים בית הכנסת, כולל ה”אוצרות”, היו תמונות שצולמו בגינה של משפחת קרליבך, תמונות משפחתיות שעוררו בי צורך לנסות למצוא את האנשים המופיעים בהן.

גרמניה הייתה תחת שלטון הנאצים, אך התמונות לא רמזו לתיירים מאומה על האירועים המזעזעים העומדים להתרחש – רק שנה מאוחר יותר. 

מראהו הפנימי של בית הכנסת בורנפלץ של הרב קרליבך

נראה שמצב הרוח בגינה באותו יום באוגוסט היה עליז; התמונות מראות משפחה מאושרת. אני לא בטוח אם זה באמת היה המצב באותם ימים או האם למשפחתי היה מושג עד כמה המצב בגרמניה היה רציני. בשנות ה- 1930 היו חיי משפחה יהודית בלונדון נוחים, ובאופן כללי לא סבלו יהודי בריטניה מאיומים ומהטרדות. אני לא יודע אם המפגש היה מקרי או אם הוא תוכנן מראש. אני מניח שהרב קרליבך דיבר עם אורחיו על המצב הבלתי נסבל, ומשפחתי הבינה אולי לראשונה עד כמה נעשה המצב הפוליטי קשה עבור המשפחות היהודיות בגרמניה כולה.

הרב ולוטה קרליבך בגינתם

הרב ולוטה קרליבך ושמונה מילדיהם בגינתם, יחד עם ליאופולד, לילי וג’ואן הירשפילד

קצת יותר משנה לאחר מכן נהרס בית הכנסת ההיסטורי על ידי הנאצים, ולוטה קרליבך נאבקה בגבורה ובייאוש גם יחד על מנת למצוא מקלט בבריטניה עבור הילדים היהודים בהמבורג. רבים מהילדים שזכו למצוא בית באנגליה דרך הקינדרטרנספורט, לעולם לא ישובו לראות את הוריהם ומשפחתם. אני זוכר שסבי פעם סיפר לי שלפני המלחמה עבד דסמונד בגרמניה, אך אין לי מושג למה. האם משפחתי לקחה חלק בטרנספורטים אלה – ואם כן, איך אדע מה עשו ובאיזה אופן?

יש סברה שדסמונד סייע בהצלתם של בני נוער יהודים. לפי הספר על חייו בשםLabour’s” Visionary – Lord Hirshfield”, הוא עבד בזמן מלחמת העולם השנייה בצורה אינטנסיבית בבית “בלומסברי” (Bloomsbury House), ששם פתחה הקהילה היהודית מרכז חירום. בספר כתוב שדסמונד הכיר את השפה הגרמנית ואת גרמניה ושהיה פעיל במישורים רבים. “עד לדצמבר 1939 התקבלו פליטים בתנאי שהקהילה היהודית תהיה אחראית לכלכלתם, ודסמונד הפציר בחברים, בבני משפחה, בלקוחות וגם במכרים מזדמנים לשמש כערבים. הוא גם התאמץ למצוא להם מקום מגורים ואולי הכי קשה היה – לספק להם מקומות עבודה”. בהמשך כתוב: “אחרי מגעים עם איגוד עובדי החקלאות ומשרד העבודה, עזר דסמונד בבניית תכנית שאפשרה ליותר מאלף מהגרים יהודים בגילי העשרה המאוחרות או העשרים המוקדמות למצוא עבודה בחקלאות”.

כך נראה שדסמונד היה מעורב ב “תנועה למען ילדים פליטים מגרמניה”. עדות נוספת על פעילותו של דסמונד נתנה פרופסור גיליס-קרליבך במסמך שכתבה “הסיפור מאחורי שלושה מכתבים”, יוני 2003.

לעמוד הבא

ללעמוד קודם