אחרית דבר

לא הבנתי למה החביאו את התמונות זמן רב כל כך. אולי הזיכרונות של מה שקרה למשפחת קרליבך ולרבים אחרים שפגשו בחופשת הקיץ דאז, הכאיבו למשפחתי יותר מדי או שבחרו לא להיזכר, או גרוע יותר, שכחו. אבל גם ייתכן שאחרי המלחמה שמרו על קשר עם בני משפחה ששרדו. לא ידעתי את התשובה ולא היה מי שהיה יכול לומר לי. בכל מקרה, ידעתי שעלי לחקור ולגלות את העקבות; לא יכולתי להחזיר את האלבום בחזרה לארון. היה ביכולתו של אלבום זה להעשיר את חייהם של אנשים ולספר סיפורים שחייבים להעביר לדורות הבאים.

בחיפוש אחר תשובות, התמזל מזלי שמשפחת קרליבך הייתה כה מוכרת בקהילה היהודית בהמבורג. עובדה זו אפשרה לי לחקור ביתר קלות – יותר ממה שתיארתי לעצמי. מהר מאד יצא לי לקרוא על “בית הכנסת הקהילתי בכיכר בורנפלץ”, היום “כיכר יוסף קרליבך”, מקום בו עמד בית הכנסת ובו נמצאת היום מצבת זיכרון. קראתי באינטרנט עדויות על משפחת קרליבך, ושם בלט שם אחד: פרופסור מרים גיליס-קרליבך, אחת הבנות של הרב יוסף ושל אשתו לוטה.
את שמה של פרופסור גיליס-קרליבך מצאתי במדריך הטלפונים של אוניברסיטת בר- אילן אשר

את שמה של פרופסור גיליס-קרליבך מצאתי במדריך הטלפונים של אוניברסיטת בר- אילן אשר ברמת גו, וזה היה בפני עצמו צירוף מקרים מעניין, כי לסבי נורמן היה חלק גדול בהכרזה על רמת גן כ”עיר תאומה” של בארנט, כאשר היה ראש עיר של בארנט בשנים 1975-76.

ברגע שכתובת האי-מייל שלה הייתה מול עיניי, התמלאתי חששות: האם עלי באמת ליצור קשר אתה? אך ידעתי שאני חייב לעשות זאת. ובאותו לילה כתבתי את הדברים הבאים:

לונדון, אנגליה

יום ב’, 1 ביולי 2002

פרופסור גיליס-קרליבך היקרה,

אני מבין שאת בתו של הרב הראשי של המבורג, ד”ר קרליבך. ברשותי נמצאים צילומים ממך וממשפחתך העשויים לעניין אותך, ואינני יודע אם אי פעם ראית אותם. אני בן אחיין של לורד דסמונד הירשפילד המנוח ונינו של ליאופולד הירשפילד מלונדון. אולי את זוכרת שבילית איתם על סיפון אוניית הפאר TSS “ארנדורה סטאר” ששטה להמבורג, יחד עם סבתא רבא שלי, דודה רבא שלי ועם משפחתך באוגוסט 1937.

לורד הירשפילד הוריש את הצילומים לסבי (נורמן הירשפילד) והוא בתורו הוריש אותם למשפחתו.

ישנן מספר תמונות ממשפחתך בגינת בית הורייך ועל סיפונה של ה”ארנדורה סטאר”. צולמו שם כל האחים ואחיות שלך, עם הורייך וגם בלעדיהם. יש תמונות בהן רואים אתכם משחקים במשחקים שונים על הסיפון, כגון בבדמינטון, בטניס שולחן ובמשחק לוח דיסקיות “Shuffleboard”. הדוד רבא שלי כתב שם “מזכרת קטנה מאחרי הצהריים, בו ילדי הרב קרליבך בילו על סיפון ה”ארנדורה סטאר”.

באוסף כלולים גם צילומים מבית הכנסת המפואר של אביך בהמבורג. ניתן לראות בהם את שער הכניסה, את ארון הקודש ואת הבימה ובכן את “אוצרות” בית הכנסת.

אין לי מושג האם ראית את התמונות האלה או האם היה לך קשר כלשהו עם הדוד רבא שלי מאז 1937; בכל מקרה אשמח מאד לשלוח לך העתקים ואני מאד מצפה לשמוע ממך.

 ניגל ל. בוברוף

חיכיתי לתשובה במתח רב וחששתי שהתשובה לא תגיע. אחרי שבועיים כשכבר התחלתי לשאול את עצמי אם אשמע דבר מה, קיבלתי את התשובה הבאה:

14 ביולי 1902

ניגל בוברוף היקר,

אתה לא יכול לתאר לעצמך איזו הפתעה ושמחה גרמתי לי באמצעות מכתבך. בדיוק חזרתי מביקור של שבועיים בהמבורג, ובין מסמכים אחרים חיפשתי תמונות משפחתיות אותנטיות.

אני מתפעלת מהדרך בה מצאת את כתובת האימייל שלי. אני עונה לך בדרך זו, כי זאת הדרך המהירה ביותר ואינני רוצה שתמתין לתשובתי. כן, כמובן אני מאד מעוניינת לקבל את הצילומים. אני זוכרת את הביקור של משפחת הלורד הירשפלד האצילה בביתנו ברחוב הלר, ואחר כך הביקור “החלומי” על האונייה. האם אתה קורא גרמנית? על ביקור זה כתבתי בספרי בשם “כל ילד הוא היחיד שלי” (המבורג 1992, 1993, 2000). אבקש לשאול אותך: האם ישנם מכתבים או התכתבות כלשהי בין אבי, הרב ד”ר יוסף קרליבך, או בין אמי, לוטה קרליבך, ובין משפחתך? כל דבר מעניין אותי מאד.

אנא תודיע לי איך אוכל להודות לך. בבקשה תשלח את התמונות לכתובת שרשומה מטה.

בתקווה לפגוש אותך בישראל במכון קרליבך

ברגשי תודה ובברכות לבביות
פרופסור מרים גיליס-קרליבך
ראש מכון יוסף קרליבך
אוניברסיטה בר אילן
רמת גן 52900
ישראל

כתבתי את הסיפור לפי בקשתה של פרופסור גיליס-קרליבך. שמחתי ולכבוד היה לי שהיא ביקשה זאת ממני. אני מאד גאה שירשתי – כמעט במקרה – את האלבום הנהדר והנוגע ללב. בנוסף לעובדה שהוא תרם לי ללמוד יותר על משפחתי בזמנים לפני הטרגדיה הגדולה ביותר בתולדות אירופה והיהדות, נגע אלבום זה שנים רבות לאחר מכן באחד “המשתתפים” ששרדו, פרופסור גיליס-קרליבך, שחייה הוקדשו למטרה לעזור לאנשים כמוני להבין (אם אפשר בכלל להבין) את החורבן ואת הזוועה שהיו מנת חלקם של רבים כל כך.

ניגל בוברוף
לונדון
מרס 2006

לעמוד הבא

ללעמוד קודם